לפני כל ירידה לשטח, בני היה דואג למלא את התיק והארגז שלו, בדברים שאולי יחסרו לחיילים. כל דקה פנויה נוצלה על ידו לשם טיפול בחיילים. אני זוכר את אחת השבתות בהן בני נשאר מפקד תורן. באותה שבת, בני, במקום לנוח כמו רוב החיילים, אסף שידריות של מטרות ירי, לקח מהאמלחיה בד, פירק את אחד המזרונים ובנה כיסא מרופד, שיהיה לחיילים.
הכסא הזה ליווה את המחלקה והפלוגה תקופה ארוכה והחזיק מעמד יותר זמן מכיסאות שהצבא סיפק.
בני היה מפקד למופת. הציוד שלו היה תמיד הכי מסודר, והכי "משופצר" בפלוגה. הוא היה מנצל כל רגע פנוי בחייו, ולא נח לרגע. הוא קרא המון ספרים לפני שהלך לישון, וסיפר לכולנו על תוכניותיו לעתיד. למרות שעברתי קורס פיקודי של 4 חודשים ושיעורים של קצינים ואלופים, עבורי בני היה האחד והיחיד שלימד אותי מיהו ומהו מפקד.
בשבילי, העצות של בני, היו הקורס הפיקודי האמיתי. בני, אזכור אותך בליבי תמיד – יהי זכרך ברוך.