בצהרי יום שבת 7 באוקטובר 2000, סמוך לשעה אחת בצהריים, תקף חזבאללה רכב סיור לא ממוגן (מסוג סופ"שית, ג'יפ סופה פתוח) של צה"ל אשר ביצע סיור לאורך גדר הגבול בגזרת הר דב, בקרבת הכפר שבעא. ברכב הסיור היו סמ"ר בני אברהם, וסמ"ר עדי אביטן חיילי הנדסה קרבית, וסמ"ר עומאר סואעד, נהג השייך לחטיבה המרחבית. בעקבות פרוץ

אינתיפאדת אל-אקצא מספר שבועות לפני כן, הועברו רוב רכבי הסיור המשוריינים של צה"ל מגבול הצפון אל מוקדי העימות בשטחים, ולכן רכב הסיור שהותקף לא היה ממוגן. לפי התכנון המקורי של חזבאללה, היו אמורים המחבלים לתקוף סיור של שני רכבים משוריינים, ובכך להבטיח שהחיילים בתוכם לא יהרגו כתוצאה מפיצוץ המטען, כדי שיוכלו לשבות אותם בחיים. מחבלי החזבאללה לא יכלו לדחות את הפעולה, והוחלט לבצעה על אף שהסיור המיועד כלל ג'יפ לא ממוגן אחד.

בשעות שלפני החטיפה, פעילי החזבאללה הזיזו אבנים מהדרך במסווה של משחק כדורגל, כדי להכין את המעבר לרכב מילוט, שייקח את החטופים לתוך לבנון.

בעת שרכב הסיור עבר בסמוך לשער שבעא, הופעל נגדו מטען רב עוצמה, ולאחר מכן פרצו מחבלי חזבאללה שארבו בסמוך את שער הגבול באמצעות מטען חבלה, חדרו לשטח ישראל וגררו מתוך רכב הסיור הפגוע את החיילים, שהיו פצועים או מתים לג'יפ ריינג'רובר שהמתין להם בתוך שטח ישראל, ומיד לאחר מכן פתח בנסיעה לתוך לבנון. לפי החזבאללה, כעבור 40 דקות החטופים היו במקום בטוח בשטח לבנון. רכב הסיור בו נסעו החיילים היה קל ולא ממוגן ועל כן ספגו החיילים פגיעה קטלנית במהלך פיצוץ המטען.

פעולת החטיפה לוותה בפעולת הסחה מורכבת שכללה התפרעות של עשרות מפגינים פלסטינים ליד שער זרעית בגזרה המערבית של הגבול, ובירי של פצצות מרגמה לעבר מוצבי צה"ל בהר דב.

צה"ל ניסה לעכב את הכוח החוטף באמצעות ירי של טנקים ומרגמות, סריקות באזור (כולל עם מסוקים), ותקיפות של חיל האוויר על מוצבי חזבאללה סמוכים. פרט לכך הותקפו מספר יעדים מהאוויר וכן תחנת מכ"ם סורית. ברם, טייסי מסוקי הקרב הגיעו לשטח רק 45 דקות לאחר אירוע החטיפה.

באותו יום חזבאללה סירב להעביר כל מידע אודות מצבם של החיילים, ומנהיג חזבאללה התייחס בעמימות ובכפל לשון לגבי מצבם והצהיר כי מדובר "במתנה לעם הפלסטיני" וכי ידרוש שחרור מחבלים תמורת החיילים. בימים שלאחר מכן טענו גורמים בצה"ל כי על סמך ניתוח זירת האירוע נראה שהחיילים נפצעו במהלך החטיפה, נסראללה הגיב ואישר כי "אחד החיילים פצוע".

בתאריך 15 באוקטובר 2000, כינס נסראללה מסיבת עיתונאים נוספת בביירות ובה הצהיר כי בידיו אלוף משנה ישראלי, אלחנן טננבוים, אשר לדבריו היה סוכן המוסד שהגיע מיוזמתו ללבנון.

התגובה החלשה יחסית של צה"ל היוותה את תחילתה של מדיניות ההכלה של פעילות חזבאללה בלבנון, מדיניות שהמשיכה עד למלחמת לבנון השנייה ביולי 2006. תגובה זו נבעה מהרצון להימנע מהצגת הנסיגה כגורמת להסלמה, מהימנעות מפתיחת חזית שנייה (במקביל ל

אינתיפאדה השנייה) וכן מרצון לתת לתושבי הצפון להתאושש.