במאי 2000 צה"ל נסוג מלבנון, הגבולות לא הוכנו כהלכה היו אחד הזרזים לחטיפת בני וחבריו. בני הצטרף לגדוד אסף כמה ימים לפני הנסיגה. יום למחרת הנסיגה, התקשר בני לספר להוריו על פעולות מיקוש המוצבים והפצצתם. בני היה חלק מהצוות שהיה אמון על פצוץ מוצבי המזרח. באותה תקופה היה עסוק פיקוד צפון בהקמת גדר גבול אלקטרונית לאורך הגבול עם לבנון, אך בנייתה של זו לא הושלמה באזור הר דב טרם החטיפה. אירוע חטיפת שלושת החיילים היה למהלך הראשון של החזבאללה לאחר הנסיגה מלבנון.
בשבוע שקדם לחטיפה היו צה"ל ומדינת ישראל עסוקים בלחימה קשה בעזה ובאיו"ש ובהרגעת הזירה הפנימית. בצבא הוחלט להעביר הועברו רוב רכבי הסיור המשוריינים של צה"ל מגבול הצפון אל מוקדי העימות בשטחים, ולכן רכב הסיור שהותקף לא היה ממוגן. לפי התכנון המקורי של חזבאללה, תוכננה תקיפה ונטרול של רכב סיור ממוגן, וחטיפה של חיילים חיים.
בצהרי יום שבת 7 באוקטובר 2000, סמוך לשעה אחת בצהריים, תקף חזבאללה רכב סיור לא ממוגן (מסוג סופ"שית, ג'יפ סופה פתוח) של צה"ל אשר ביצע סיור לאורך גדר הגבול בגזרת הר דב. ברכב הסיור היו סמ"ר בני אברהם, וסמ"ר עדי אביטן חיילי הנדסה קרבית, וסמ"ר עומאר סואעד, גשש-נהג מהחטיבה המרחבית. בעת שרכב הסיור עבר בסמוך לנקודה 590, הופעל נגדו מטען רב עוצמה, ולאחר מכן מחבלי חזבאללה, מחופשים לחיילים האו"מ פרצו את שער הגבול באמצעות מטען חבלה, חדרו לשטח ישראל וגררו מתוך רכב הסיור הפגוע את החיילים, שהיו פצועים או מתים לג'יפ ריינג'רובר עם סמלי האו"מ. (וידאו תיעוד החטיפה) פ
עולת החטיפה לוותה בפעולת הסחה שכללה התפרעות של עשרות מפגינים פלסטינים ליד שער זרעית בגזרה המערבית של הגבול, ובירי של פצצות מרגמה לעבר מוצבי צה"ל בהר דב. צה"ל ניסה לעכב את הכוח החוטף באמצעות ירי של טנקים ומרגמות, סריקות ותקיפות של חיל האוויר על מוצבי חזבאללה סמוכים. אולם, טייסי מסוקי הקרב הגיעו לשטח רק 45 דקות לאחר אירוע החטיפה.
מיום החטיפה ועד לביצוע עסקת השבויים סירב להעביר כל מידע אודות מצבם של החיילים. נסראללה התייחס בעמימות ובכפל לשון לגבי מצבם והצהיר כי מדובר "במתנה לעם הפלסטיני" בימים שלאחר מכן טענו גורמים בצה"ל כי על סמך ניתוח זירת האירוע נראה שהחיילים נפצעו במהלך החטיפה, נסראללה הגיב ואישר כי "אחד החיילים פצוע". לאחר כשבוע, הודיע נסראללה כי בידיו אלוף משנה ישראלי, אלחנן טננבוים. לאורך 3.5 שנים, היתל נסראללה במשפחות החטופים ובעם ישראל, ברוע ובאכזריות השמורה רק לאויבנו, כשהוא לא מוכן להסגיר כל מידע על החיילים השבויים בידיו. אירגוני זכויות אדם, אירגונים בינלאומיים שונים, אנשי דת מוסלמים ונוצרים – כולם הושבו ריקם בבקשתם לדעת מה עלה בגורל הבנים. הצעות סיוע וטיפול רפואי הושבו ריקם. וכך המשפחות נותרו בערפל עד לרגע השלמת עסקת השבויים.
פה יבוא טקסט על החזרה הביתה.
הטלפון באמצע הלילה
הטקס בלוד
הלוויה.
כל הזכויות שמורות למשפחת אברהם | נבנה על ידי בי אנד די אתרים, בניה וקידום אתרים.
כל הזכויות שמורות למשפחת אברהם
נבנה על ידי בי אנד די אתרים, בניה וקידום אתרים.
01.1.1980-7.10.2000
